זוכר את היום בו ראיתי את קופסת הסוכריות של צ-ד אצל אחד הסוחרים בשוק הפשפשים. ישר נזרקתי לזכרון ילדות עת הגעתי לבית סבתי בקיבוץ חולדה ובארון המטבח ראיתי אותה הקופסא.
כל כך רציתי סוכריה של צ-ד וכמה אכזבה היה לשמוע: "גילי. סוכריות כבר אין בה מזמן.עכשיו אני שומרת בה קמח...".
אותה קופסת פח של צ-ד. היא היא שבזכותה הכל התחיל.
שנים רבות אני כבר אוסף את סיפורה של תוצרת הארץ מטרום הקמת המדינה ועד שנות ה-70. האוסף שלי הוא זכרונות של כל מי שגדל בישראל של פעם.
כל בוקר אני פותח את יומי ברחבה בשוק הפשפשים לשם מגיעה "הסחורה הטרייה". ככל שעוברות השנים כך קשה יותר ויותר למצוא אותם הפריטים שמהם מורכב האוסף שלי.
התמימות, הפשטות, הגרפיקה והשפה של פעם הם שגרמו לי להתאהב בנוסטלגיה הישראלית.
בשנת 2012 החלטתי לרגש אנשים נוספים ופתחתי ביפו את Made in Eretz Israel - מוזיאון פרטי לנוסטלגיה מקומית.
