הכירו את אורדן:
תמיד אהבתי בעלי חיים אבל פחדתי מכלבים...
הייתי בן 6 כשרץ אליי כלב משוחרר ונשך אותי ברגל.
סימני הנשיכה עברו מהר, אבל הטראומה ליוותה אותי שנים קדימה.
בנוסף, זה לא עוזר ש "כלב זו חיה טמאה..."
(אבא שלי אף פעם לא הסכים לנו לגדל כלבים)
נרוץ 11 שנים קדימה. גיל 17 וחצי. תלמיד תיכון לקראת סיום בגרויות. ההורים שלי הספיקו להתגרש ואני גר באילת עם אמא שלי ו2 אחיי הקטנים. אמא הייתה קצת יותר ליברלית מאבא עם נושא בעלי החיים בבית... אז גידלנו ארנבים וחתולים.
אבל כלבים...עדיין מפחידים אותי!
עד שיום אחד ממש "במקרה", נתקלתי בגורת כלבים שחורה וקטנה זרוקה בגדר גורים בחנות חיות, עומדת על עיתונים מלאים בפיפי וקקי ולא מפסיקה לבכות
משהו בי נשבר באותו הרגע (או אולי התאחה...) ולמרות הפחד מכלבים, ולמרות העובדה שחיו איתנו אז להקת חתולים, ולמרות העובדה שלא היה לי שמץ של מושג באיך מגדלים כלב. החלטתי. את כאן - לא נשארת. את באה איתי.
מסתבר שכדי לאמץ אותה הייתי צריך רק לקנות לה כמה מוצרים בסיסיים(קולר+ רצועה, שק אוכל וכלי אוכל ומים).
הרמתי אותה על הידיים
הצמדתי אותה אליי לחזה - ויצאנו מהחנות.
היא הפסיקה לבכות, נרגעה, יכולתי ממש להרגיש
שהיא "נשענת עליי"
אני זוכר שכל הדרך חזרה לבית - לחשתי לה
"זה בסדר...הכל בסדר... מעכשיו אני איתך...מעכשיו... אני דואג לך"
זהו... השאר היסטוריה
פנדה העבירה לי את הטראומה שסחבתי שנים.
בזכותה הלכתי ללמוד אילוף כלבים.
עברנו יחד הכל ועדיין עוברים.
למדתי כל כך הרבה על עצמי ועל כלבים בזכותה.
אי אפשר להסביר במילים את החיבור שיש ביננו.
פנדה - תודה לך על הכל
היום, 12 שנים אחרי שפנדה ואני נפגשנו לראשונה
אני מגדל עוד 5 כלבים נוספים חוץ ממנה.
יחד עם אישתי ג'סיקה, מנהל את בית הנופש שלנו לכלבים
שמארח מעבר לשישייה שלנו, עד 30 כלבים נוספים
ומעביר אנשים תהליכים שמשנים להם את החיים.
