הילדים שהיינו, המבוגרים שאנחנו: מפגש סופר אינטימי

מוזמנים לערב קצת אחר. אני קיבוצניק, כזה של פעם, עם בית הילדים והלינה המשותפת, עם המטפלת התורנית שמחליפה את אבאמא, עם הבריחות בלילה אל ״חדר״ ההורים, ילדות אחרת. פעם חופשייה מאד, פעמים אחרות בודדה, עד כאב.

 

הילדות הזו הובילה לאיש שאני היום. למסע חיים שונה, מפותל. לעיסוק תמידי, במשך שנים ארוכות – במושגים של ילדות. בגרות. התבגרות. התיילדות. הילדות הזו נשארה כרוכה בי, גם כשהפכתי למורה ומחנך, גם כשהפכתי להורה בגיל מאוחר. גם עכשיו.

 

קצת אחרי שיצא רומן ביכוריי ״כילד״, קצת לפני שמתחיל סבב עם ההרצאה שלי הנוגעת בנושאים אלו, אשתי ואני פותחים את ביתנו למפגש חברתי בסלון.

 

מה יהיה במפגש? קצת גבינות ויין, אווירה נעימה.

שיחה על הילדים שהיינו, המבוגרים שאנחנו, מה הקשר בין שני מצבי החיים האלו ואיך אפשר להקים גשר ביניהם- איך הילד של פעם יכול לעזור למבוגר של היום- כאדם, כהורה. אספר קצת על הספר, העלילה, “הקשר האוטוביוגרפי”, והדחף שהוביל אותי להגשים את חלום הילדות -כתיבת רומן.

 

דורון פורת: מורה ומחנך בחינוך מיוחד, סופר שרומן ביכוריו יצא לאור לפני מס חודשים, עוסק, לומד ומרצה בפילוסופיה מרבית חייו הבוגרים.