שמי בועז רפאלי, דור 17 בארץ, נצר לצאצאי גירוש ספרד. משפחתי הגיע לארץ ישראל בחצי השני של המאה ה-18, לצפת, ושם קבורים אבות אבותי בקברים בלי שם. משם עברו לסג'רה הערבית, והיו אחת משלושת המשפחות היהודיות שגרו בכפר המוסלמי, ליד המסגד. סבא של אבא היה חקלאי מפורסם בגליל התחתון וברשותו עשרות אלפי דונמים שבהם גידל טבק. בשנות ה-30' של המאה ה-20 עברו לפרבר של חיפה, ומאז חיפה היתה עיר המטרופולין של המשפחה בכל המובנים, והשפעתה הוטמעה חזק במשפחה- ובנימי נפשי.
מאחר וגדלתי בין הזקנים הרבה מחיי, חוויתי, וגדלתי ושמעתי מהם את עשרות סיפורי ההתישבות ואורח חייהם מאז הגיעו לא"י, כשחיפה והאופי האורבני שלה , היו חלק בלתי נפרד מהיום יום, דבר שהוטמע חזק גם בי, ויצאתי לפני הרבה זמן למסע חקר ההסטוריה שלי דרך עשרות הסיפורים שעליהם גדלתי. מסע ארוך ופרטי שבו חקרתי ולמדתי על שכבות האבולוציה בחיפה שהן חלק מההסטוריה שלי ושל משפחתי במעגלים רחוקים. את המסעות תיעדתי בעשרות אלפי תמונות עד היום, ובמחקרים פרטיים של מקומות, של אנשים ועסקים, דרך ניירת מצהיבה, דרך תמונות שנזרקו והגיעו לשוק הפשפשים, דרך חפצים ושאר אלמנטים הסטורים.- כולם בחיפה באיזור הדר והעיר התחתית המזרחית. המחקרים לוו בנבירות אינסופיות ובכל שביב של מידע שעבר מהעולם. השתתפתי בשתי תערוכות במוזיאון העיר חיפה,-האחת בנושא בתי הקולנוע בעיר שאותם תיעדתי ואפילו הצלתי מקרנת קולנוע בת 60 ובמבצע מסובך הבאתי לביתי ושיפצתי אותה עד הבורג האחרון. לאחר מכן השתתפתי בעוד תערוכה שעסקה באדריכלות ערבית בחיפה, והמיצגים הוצגו בחלל פרטי משלי, וממצאים נדירים.
בתקופה זו, הסיורים יוצאים אחרי הרבה שנים של חקר לא שגרתי בהסטוריה העלומה של חיפה שלא נחשפה עד היום.
