הכירו את אלעד:
אלעד עוזרי, אמן, צורף, גמולוג ובעל רקע עשיר בצורפות ועבודות יודאיקה, בחר לחיות וליצור בסביבה הכפרית והשקטה של אזור רמות מנשה, לאחר מספר שנים של פעילות בסביבה הצעירה והחדשנית של תל אביב.
את נטיותיו האומנותיות הראשוניות ספג אלעד עוד בילדותו, בירושלים של שנות ה-80 למאה הקודמת, שם נחשף לצבעיהן המגוונים של מסורות עתיקות, שלעיתים דומה כי ירדו מגדלותן ולעיתים דומה כי שורשיהן אוחזים בעוצמה בכל נימי הנפש של בני העדות והדתות השונות של ירושלים.
בתוך בית ילדותו נתערבבו ריחות, טעמים, צבעים וצלילים ממשפחות הוריו שבחלקה היגרה מפרס, ומאיסטנבול העותומאנית ובחלקה הגיעה מצנעה, באנית מפרש שהפליגה מנמל עדן בשלהי המאה ה-19, והגיעה לנמל יפו העתיק, כשבאמתחתה כלים מסורתיים וסודות מלאכת צורפות תימנית עתיקה, שהועברו מדור לדור.
עירוב הסגנונות והמאבק האין סופי בין הניגודים עובר כחוט השני ביצירתו של אלעד. ל
דבריו המאבק האין סופי לשילוב הרמוני של ריחות, צבעים וסגנונות שונים, לעולם ישלוט ביצירתו.
לדברי אלעד, מאבק זה של אמן מול אמיתותיו שלו, ושל אדם מול חומר עיקש ונוקשה, המעובד באש ובהלמות פטיש, מעצב את החומר, אך לא פחות מכך מלטש את האמן, את מיומנותו, היצירתיות שלו, אך גם מציב מגבלות לכוחו של האמן מול החומר. סימני מלחמת האמן בחומר אכן ניכרים היטב ביצירותיו של אלעד. בעוד שביצירותיו הראשוניות ניכר ניסיון ברור לשלוט בחומר שליטה ללא מיצרים וניסיון להכניעו לדמיונו של האמן, הרי ביצירותיו המאוחרות ניכרת הכרה במגבלות הכוח, כבוד לחומר ותובנה עמוקה שהכנעה מוחלטת של החומר שוללת את חיותה של היצירה, שכן מקור הקסם של היצירה נובע מתכונותיו הטבעיות של החומר, תכונות שלתפיסתו של אלעד, חובה להכיר ולכבד.
משך שנים עסק אלעד בהוראת צורפות לנוער בסיכון במוסדות שונים בישראל. ההתחברות לליבותיהם ונפשם של נערים אלו, שגורלם בגד בהם, באמצעות היצירה הייתה עבור אלעד חוויה אנושית עוצמתית ששיקפה עבורו את העוצמה וכוח הריפוי הטמונים ביצירה מחד אך מאידך, את יפעת נפשם של אותם נערים ונערות שאפשרו ליצירה לסדוק את שכבות השריון ולהיכנס לליבותיהם פנימה.
כור ההיתוך הישראלי, חוויותיו של אלעד בילדותו ובבגרותו עיצבו אמן בעל השקפה ייחודית ויצירה היודעת לשלב בדרך ייחודית, פלאית כמעט, בין מסורות וסגנונות, צבעים וטעמים ביצירה חדשנית, אנושית ומרגשת.
