גילי ומירית הן נשמות
תאומות. כשנפגשו בסדנת ציור חשו חיבור ביניהן, חיבור שמתעלה על הכאן ועכשיו.
בעבודה זו לצד זו הן
נהנות מהשראה והשפעה הדדית. הן מחליפות ביניהן הערות, רעיונות, חומרי עבודה ואת
המחשבות והתהליכים הנפשיים שעולים בתוכן תוך הבעת רגשותיהן כל הבד. הן גם מגיבות
אחת לעבודות של השניה ומשתפות באסוציאציות שהעבודות מעלות בהן.
