הכירו את שירה:
החל מהבלט הקלאסי, מעוטרת בחצאיות טוטו..ועד המודרני- בוגרת מגמת מחול
בתיכון (בו סיימתי בהצטיינות).
אך נתיב החיים שלי השתנה כמו רוב הנערות בארץ עם הגיוס לצבא.
בצבא עברתי קורס מדריכות חי"ר (שם סיימתי בהצטיינות) ונשלחתי לשרת
כמדריכה בסיירת מובחרת של הצנחנים.
עם שחרורי נסעתי לטייל בעולם כשנה וחצי.
שם התגבשה בליבי החלטה...להציל את העולם :-) או לפחות...עניי עירך קודמים.
לכן חזרתי לארץ ונכנסתי למסלול של שבע שנים לימודי רפואה והומיאופתיה קלאסית.
עם תום לימודיי עבדתי הן במגזר הפרטי וכן במגזר הציבורי.
תוך כדי נישאתי וילדתי שני ילדים.
אך סיפורי השכיח שקורה להרבה ישראלים קיבל טוויסט לפני כחמש שנים.
בעלי התחיל בעת נישואיינו תהליך של חזרה בתשובה...תהליך שהחל תוך כדי
הנישואים והילדים...
והסתיים לפני חמש שנים בבחירה קיצונית וחד כיוונית.
הוא נהייה חרדי קיצוני והשאיר לי ברירה אחת...להצטרף אליו אל המסע, או
לפרק את הברית ביננו.
את הסיפורים הרבים והדימיוניים שעברתי עימו, לא ארחיב כעת...אך ספרים של
הרי פוטר יכולים בהחלט להוות תחרות רצינית עם סיפוריי :-)
כך התחיל פרק ב' בחיי...
אם צעירה עם תינוק בן שנה וחצי, וילדה בת ארבע, יוצאת למסע השרדות.
האב נישא מיד בשנית והקים משפחה חדשה...והפער, השוני והרחוק הלכו וגדלו.
אני למעשה הפכתי להיות אם חד הורית....בהגדרה!
גנים פרטיים, מיסים, חוגים, שכר דירה, לבוש, מזון, ביטוחים,
טיפולים...והרשימה רק מתחילה....
וכל זאת עם חובות של 40,000 שח נדוניה...מהנישואים.
אדם עומד מול בור כזה וחשבון נפש גדול על כתפיו.
בפניו ניצבות שתי אפשרויות:
האחת להרים ידיים, לבכות על מר גורלו ולזעוק לשמיים....ולביטוח לאומי....HELP!
והשניה להתבונן פנימה על יכולותיו וכישרונותיו...לשייף את עשר אצבעותיו
(במקרה שלי גם בהונותיו...:-)
ולממש את יעודו.
אך נשאלת השאלה הגדולה....כיצד ידע אדם מהו יעודו?
אם כך....אני חוזרת לרגעי המשבר הגדולים...בהם עבדתי סביב השעון לסגור
חובות ולממן את שני הילדים.
עבדתי שבעה ימים בשבוע, שעות בלתי מוגבלות...כשהורי מתגוררים
בחול...ומשפחתו של הגרוש ניתקו עימי קשר.
אך אדם מוגבל ביכולותיו לייצר אנרגיה...והבנתי שאני הולכת ודועכת רגשית.
כאקט חירום...בחרתי להציל נפשי, על ידי בחירה קטנה אך משמעותית מאד עבורי...
בחרתי לחזור לאהבתי הראשונה...ריקוד!
התחלתי לרקוד פעם בשבוע, מהר מאד עברתי לפעמיים ושלוש...
כשהבנתי מה ההשפעה של הריקוד על חיי...הפסקתי לחשב כמה זה עולה
לי...ורקדתי כל יום שעה!
להציל את נפשי וגופי!
כעבור מספר חודשים, נגשה אלי מורתי, והודעה דרמתית בפיה.
"יקרה...כף רגלך לא תדרוך יותר בסטודיו זה".
בהלם וחוסר אונים שאלתי "מדוע"?
וכן תשובתה היתה: "כי את תהיי המתחרה הכי גדולה שלי".
אפשר לכתוב הרבה דברים על משפט שכזה, אפשר לומר הרבה על רגעים כאלו.
אפשר לכתוב ספרים שלמים על דלתות שנסגרות ואיך ה...דלת של חייך נפתחת ברגעים אלו.
אך למען הכנות...באותו הרגע...רק דמעות היו בעיניי. וחשתי פרידה נוספת
מאהבתי הגדולה.
כל שביקשתי היה לרקוד על חיי!
שבוע לאחר מכן...תליתי פתקים בגני הילדים במושב...בזו הלשון:
"לקראת ראש השנה, נקיים שיעור בריקוד, כל ההכנסות יתרמו לארוחות חג
לנזקקים, מוזמנות באהבה".
כל שביקשתי הוא...לרקוד על חיי....
וזה היה השיעור שפתח את הדלת הזאת...שהפכה לשער לנשים רבות כל כך.
באותו הערב...רקדנו כולנו בלי גבולות...חווינו את הגוף במלוא עצמתו,
חייכנו, שאגנו, נפלנו וקמנו...השתוללנו כמו ילדות.
ו...תרמנו לאחרים.
למחרת קיבלתי טלפון מאחת הנשים לקיים חוג קבוע פעם בשבוע. סירבתי!
למחרת היא שוב התקשרה. סירבתי!
ושוב ולאחר יום היא לא ויתרה!
ואם אחזור לשאלה כיצד יודע אדם מהו יעודו???
הקשבה!
התחלנו לרקוד במושב...פעם בשבוע.
מהר מאד קיבלתי הצעה נוספת בשהם, ביהוד ובהוד השרון....
הפעם, הבנתי כי אם נותנים לך הזדמנות...תיקחי!
יום העבודה שלי נהייה מוצף הן בחולים בקליניקה, בבוקר, ילדיי אחר
הצהריים, וריקוד בערב.
מערכי שיעור כתבתי בלילה...וחוזר חלילה.
ואושר גדול על פניי.
כעבור שנתיים קיבלתי סימן רשום על השם של השיטה והתכנים.
וטלפון מסמינר הקיבוצים לבוא ולהכשיר מדריכות.
כיום יש כ 25 קבוצות ברחבי הארץ שלי ושל מדריכות בשיטה,
שני מחזורים בהכשרה והמסלול הבא יפתח במכללת וינגייט.
יש לנו קהילה של מאות נשים שרוקדות...שואגות, מועצמות, חזקות ומוכנות להלחם על
כל רגע של ריקוד!
