בכל
יום שאני מצליחה לזכור- טוב, טוב פחות, רע או לא כל כך נורא, הדבר הראשון שהייתי
עושה ברגע שיכולתי הוא לחפש את המוסיקה.
בדרך כלל, הייתי מגיעה הביתה או לסטודיו, סוגרת מאחורי את הדלת, נותנת למוסיקה
להציף את החלל ורוקדת. שם, בתוך המוסיקה, ידעתי מי אני ולאן אני שייכת.
יש מי שהמוסיקה משרה עליו רוח נגינה, יש מי
ששר ויש מי שרוקד...
הפעם, במקום לסגור את הדלת לחדר בבית, לסטודיו או לחדר החזרות, אנו, קבוצה של רקדנים ונגנים בפרוייקט דלת לחדר, רוצים
לפתוח את הדלת ולהזמין את העולם פנימה.
