נעים מאד:) אני מירה
“יש לך ידי זהב” - ככה נהגו כולם לאמר לי בילדותי.
בשנים ההן, בהם הוריי לא יכלו לרשום אותי לחוגים,
השעור לו חיכיתי בבית הספר היו שעור מלאכה, חלמתי יצירה
ועשיתי המון בעצמי בבית ציור, סריגה, ריקמה - מה לא...
בגיל 14 ביקשתי מאמא שלי לתפור לי חולצה...והיא בחוכמתה
החליטה לתת לי חכה: “את רוצה לתפור? לכי ללמוד”...
כל הקיץ עבדתי בקייטנה וחסכתי כסף כדי לקנות איך לא, מכונת תפירה.
וככה גיליתי עולם חדש, שאיפשר לי לבטא את עולמי הפנימי העצמאי שלי.
בשנים בהן למדתי באקדמיה (עיצוב גרפי, בעלת תעודת הוראה בעיצוב ואומנות) טיילתי הרבה בעיר התחתית בחיפה ואספתי הרבה ”זבל”, קרטונים, ברזלים, בדים, לוחות דפוס, ניירות הדפסה ... חברי ללמודים קראו לי “המוסכניקית” -
אספתי כל מה שבטח אמצא מה לעשות איתו...(בשנים ההן עוד לא דיברו על מיחזור)
עבדתי הרבה שנים בתחום העיצוב, במשרדי פרסום
תכלס, עסקתי ביצירה מכיוון אחר ואינטנסיבי מאד.
ואז הגיע השינוי - עברתי לחיות באפריקה, בניגריה, החמה הרותחת
והצבעונית מאד.
התאהבתי ביופי הבדים, בעושר שלהם ובעיקר בשילובים הבלתי אפשריים לעין מערבית כמו שלי...
חייתי שם כעשור, אהבתי מאד את השווקים, ובייחוד את את בעלי המלאכה והאמנים בשולי השווקים: אורגים, פסלים, מלפפים, מגלפים, מדפיסים.
עם החזרה לישראל, אחרי הרבה שנים בתחום השיווק והדיגיטל, חזרתי לאהבה הישנה שלי ופתחתי סטודיו ליצירה ומלאכת יד.
אחרי הרבה שנים בהן ביליתי באפריקה, התגעגעתי
ויצרתי לכם את הסדנא הזו - בה נלפף יחד בדים אפריקאיים בשיטה הדומה מאד לליפוף המקורי שלהם שנעשה מעלים וענפים.
יחד ניצור מראות, תחתיות, קישוטי בוהו לקירות, תכשיטים מבדים.
נשזור, נלפף בדים, נתפור ובעיקר נהנה ביחד.
